החייאה, הנשמה ועיסוי לב

 גישה לחולה או לפצוע

 יש כמה סוגי פגיעות שאנו עלולים להיתקל בהם במהלך הגשת עזרה רפואית.

מקרה אחד הוא חולה "ותיק", אדם שמחלתו ידועה והוא סובל ממנה כבר זמן מה. סביר להניח שאדם כזה נמצא בטיפול ובהשגחה רפואית. חולה זה עלול ללקות בהתקף כלשהו המאפיין את מחלתו, או בתופעות לוואי שנובעות משימוש בתרופה מסוימת או ממאמץ יתר.

מקרה אחר הוא חולה "פתאומי", כלומר, חולה שמצב בריאותו היה ידוע כתקין והוא מקבל התקף או מחלה לא צפויים. המקרים השכיחים הם "התקפי לב" (דום לב, אוטם שריר הלב וכן הפרעות בקצב הלב), לחץ וכאבים עזים בחזה, עלייה או ירידה דרמטית בלחץ הדם, שבץ מוחי, נפילה פתאומית ושבירת יד או רגל, מכת חשמל, שאיפת גז או עשן וכדומה.

המקרה השלישי הוא נפגע בתאונה או בפיגוע ביטחוני (לנפגעי תאונות עבודה, תאונות דרכים וכדומה, וכן לנפגעי פעילות חבלנית עוינת, יש אפיונים מיוחדים שעליהם נעמוד בהמשך).

 גישה לחולה

כאשר עלינו לטפל בחולה או באדם עם תסמינים של מחלה כלשהי, כמו התקף לב, חולשה פתאומית וכד', רצוי לנסות לברר את תולדות המחלה לפני מתן טיפול כלשהו. אם החולה בהכרה ויכול לענות על שאלותינו יש לתחקר אותו בעדינות ולברר אם זה האירוע הראשון מסוגו או התקף חוזר, האם הוא משתמש בתרופות כלשהן, האם הוא נושא בכיסו איזושהי תעודה רפואית, מי הרופא המטפל בו בדרך כלל וכיוב'.

חשוב לבדוק דופק ולחץ דם במידת האפשר, על-פי האמצעים העומדים לרשותנו, וכן חשוב לשים לב לצורת נשימתו של החולה (מהירה, אטית, מחרחרת, עמוקה או שטחית).

חשיבות מרובה יש לסימנים החיצוניים שאפשר להבחין בהם בעין כמו צבע העור, זיעה קרה, צמרמורות ועוד. במקביל לכל זה, יש להזעיק צוות רפואי מוסמך לטיפול ולפינוי.

במקרה של חולה חסר הכרה חשוב לברר פרטים אצל קרובי משפחה, חברים, מכרים או שכנים, אם הם נמצאים במקום האירוע. עלינו לבדוק דופק ונשימה ובמידת הצורך לבצע טיפול החייאה, הנשמה מלאכותית ועיסוי חזה, וכמובן, להזעיק מיד צוות רפואי מוסמך לטיפול ולפינוי.

במקרה כזה רצוי מאוד להזעיק צוות טיפול נמרץ.

חולה חסר הכרה שאנו מנשימים, עם או בלי עיסוי לב (על-פי הצורך), חובה עלינו להמשיך ולטפל בו ללא הפסקה עד לבואה של עזרה רפואית מוסמכת, גם אם הוא לא מגיב לטיפול.

רק רופא רשאי לקבוע את המשך הטיפול או הפסקתו, ואת מותו של המטופל.

 פעולת ההחייאה תיעשה על נפגע במצב של חוסר הכרה המלווה בהפסקת נשימה

או הדופק (פעילות הלב). במצב  של חוסר הכרה הגוף איננו מגיב לגירויים

והסיבות שעלולות להביא לחוסר הכרה הן רבות, כגון: חנק מגוף זר, מכת חשמל,

פגיעת ראש, שאיפת גז או עשן, אובדן דם ונוזלים, מכות חום וקור, סכרת,

טביעה, מינון יתר של תרופות או סמים, מחלת נפילה, חנק בתלייה, התקף לב ועוד.

סדר הפעולות בהחייאה:

 בדיקת הכרה: יש ליצור קשר עם הנפגע, לקרוא לו, לצבוט בחוזקה בשריר הטרפז

(בין הכתף לצוואר) בנסיון לגרום לכאב ולהמתין לתגובה.

גם נפגע מעורפל חושים יגיב לכאב עז ובאין כל תגובה אזי הנפגע חסר הכרה.

בדיקת נשימה: בדוק אם הנפגע נושם ע"י הנחת כף ידך על בית החזה בנסיון

לחוש בתנועה או קרב את לחייך ואוזנך לפיו ואפו של הנפגע בנסיון לחוש

במשב אויר או לשמוע חרחור.

הנפגע נושם: השכב אותו בזהירות מירבית על צידו תוך שמירה על נתיבי אויר פתוחים. וודא שפיו נקי ואין בו הפרשות או צניחת שיניים תותבות (במידה ויש –

נקה את פיו והוצא החוצה כל גוף זר). השגח על מצבו של הנפגע, הרגע אותו במגע

או בדיבור והמשך לבדוק את מצב הנשימה כל דקה.

הנפגע לא נושם: פתח נתיב אויר ע"י קיבוע ראשו של הנפגע לאחור

(פעולה שפותחת נתיב אויר ומונעת צניחת לשון) ופתיחת הפה.

יש לפתוח את פיו של הנפגע בכל מחיר. באם מיד לאחר קיבוע הראש

ופתיחת הפה אין חזרה לנשימה ספונטנית, יש לבצע מיד הנשמה מפה לפה,

ובשלב הראשון 4-2 נשיפות חזקות לתוך הפה (תוך חסימת הנחיריים

במטרה למנוע בריחת אויר דרך האף) ויש לוודא באמצעות קשר עין

עם בית החזה שאכן האוויר מגיע לריאותיו של הנפגע.

במידה ואין עליה וירידה של בית החזה (סימן שהאויר אינו מגיע לריאות)

יש לשפר את הטיית הראש לאחור ולנשוף שנית בחוזקה לתוך פיו של הנפגע.

בדיקת דופק: מיד לאחר הנשיפות הראשונות או במקביל יש לבדוק דופק,

ונעשה זאת על הדופק הצווארי, ע"י הנחת שתיים-שלוש אצבעות על הצוואר

(בקו האוזן ומטה) ובמידה ואיננו חשים בדופק יש להתחיל מיד בביצוע

עיסויי לב המשולבים בהנשמה.

עיסויי לב: בעיסויי לב אנו בעצם מחקים את פעילותו הטבעית של הלב

ומפעילים אותו בצורה מלאכותית. את העיסוי נבצע ע"י לחיצה על

נקודת הלחיצה על עצם החזה. נקודה הלחיצה נמצאת 4-3 ס"מ

מעל נקודת החיבור של הצלעות התחתונות לעצם החזה,

סנטימטרים אחדים מתחת לקו הפיטמות.

העיסוי יעשה ע"י יצירת לחץ של כפות הידיים, כאשר עקב כף יד אחת מונחת

על גב כף היד השניה, על נקודת הלחיצה. הלחיצה תהיה עד לעומק

של 5-3 ס"מ ואז יש להרפות את הלחץ (בלא להסיר את הידיים)

ולאפשר לבית החזה להתרומם חזרה. הלחיצה תהיה ב- 90 מעלות לנפגע

כאשר מרפקי המטפל נעולים על מנת להשיג עיסוי יעיל.

חיוני לזכור שכיום אין הבדל בקצב עיסויי והנשמה בין מטפל בודד ל זוג ( תודה למר עמית צלה – היועץ המקצועי של דקר )

קצב עיסוי למטפל בודד: 2 הנשמות ל- 15 עיסויי לב.

קצב עיסוי לשני מטפלים: 2 הנשמות ל – 15 עיסויי לב

רצוי להגיע למספר הטבעי של נשימה מול דופק שהוא 12 נשימות בדקה (בערך)

ו- 80 עד 100 דפקים בדקה.

זכור: טיפול החייאה יעיל יש לבצע על מצע ישר וקשיח.

את עיסויי הלב יש לבצע על עצם החזה ולא על הצלעות כדי לא לגרום לשבירתן.

לאחר כל דקה של החייאה יש לבדוק נשימה ודופק אצל הנפגע.

את ביצוע ההחייאה אין להפסיק לפרק זמן שעולה על 10-5 שניות,

כולל הזמן לצורך בדיקת נשימה ודופק.

אין להפסיק טיפול החייאה (הנשמה ועיסויים) אלא בהוראת רופא

או כאשר חוזר הנפגע לנשום בכוחות עצמו.